קצף מסתורי מהחלל – Varial Foam
כמה חבר'ה טובים, בירות, שייפר אגדי וגוש קצף במרכז העניינים.
חזרתי כרגע ממפגש פרטי שהכין לנו הדוקטור הישראלי שלנו ארתור ראשקובן , אורח הכבוד והמרצה העיקרי שלנו לערב היה הדוקטור המקורי: ג'ף "דוק" לאוש.
דוק סיפר לנו קצת על העבר הארוך שלו כשייפר אי שם ממהפכת ילדי הפרחים ההיפית ועד כניסת הפאנק האגרסיבית לקליפורניה ועד היום, קצת על שיקוליו ומחשבותיו בזמני יצירה והגישה בה נוקט בזמנים המודרניים עם התפתחות עולם עיצוב הגלשנים, ללא ספק בן אדם מעניין, יצירתי, בעל חוש הומור ומלא ענווה, בחור בווייב טוב בעל הרבה סטייל וגאווה,חדוות יצירה ואושר מהעבודה שלו, דבר שכולנו מייחלים לו.
אבל דאון טו ביזנס, התכנסנו לדבר על העניין העיקרי: ה-Varial Foam.
הגוש החדש שמסחרר וגורם לכל התעשייה לגרד בראש ולתהות איך יצרו כזה דבר, אנו מדברים על גוש מטכנולוגיה חללית פסיכודלית, מקורו בתוכנית החלל האמריקאית נאס"א , חומר המשמש לבניית לוויינים, בקיצור חבר'ה – העתיד כאן והוא בגלשן.
ללמוד על הטכנולוגיה חדשנית עתידנית מבחור המכונה "דוק" לשנייה נזרקתי לסצינה בסרט "בחזרה לעתיד", ואמנם לא מדובר על קרש סקט מעופף, יש על הפרק משהו לא פחות מסקרן.
אז מהו כל הסיפור בעצם? טוב אז ככה.
גמישות – בואו נדבר קצת פלקס, דוק הגדיר בציטוט "הסיבה שגולש ייקח 5 גלשנים זהים לגמרי , ויתאהב ב-2 מהם.". לגמישות יש פקטור רציני בגלשן, היא מכתיבה לנו את תגובת הגלשן על הגל, והיא משתנה כתוצאה מגורמים רבים : סוג הגוש , סוג וכמות החומר אותו יוצקים את הגלשן, סוג וכמות הפיברגלס שעליו יוצקים, סוג השדרית, חיזוקי קרבון וכו'.
למעשה לכל גלשן גמישות שונה, הפלקס נותן לגלשן "חיים", גלשנים מסוימים נוטים לאבד את הפלקס ככל שעובר הזמן. אך כשזה מגיע ל-Varial Foam, אין ממה לדאוג.
הגוש עבר מבחנים רבים בשימוש טכנולוגיות מתקדמות על ידי מקימי החברה וחד משמעית הוכיח את עצמו כמנצח בתחום הזה, כשבהשוואה לחומרים שמוצעים כעת בשוק, הקצף שומר על גמישות שייחודית אך ורק לו, ועושה זאת לפרק זמן ארוך מאוד, הגלשנים עצמם נועדו להיבנות ללא שדרית, מה שמסיר דאגות משדרית העץ שמגבילה את גמישות הגלשן.
מצד שמאל גוש PU רגיל מצד ימין גוש VARIAL
עמידות – הזכרתי כבר שהגלשן ללא שדרית? ואין צורך בחיזוקי קרבון לאורך הגלשן? בואו נתחיל עם העובדה שהקצף עצמו קשה, נגיעה אחת והגבות מתרוממות, מדובר על קשיחות שנבחרה בקפידה לאחר ניסויים רבים בשימוש נוסחאות שונות, מה שנותר לנו הוא קצף שלא נשבר בקלות אך מאפשר היטמעות טבעית של הרגל, כך שהגלשן מתאים את עצמו לאורך זמן לגולש , וכשאין שדרית, אין למה לדאוג מחוסר נוחות של 2 שקעים לצדדי השדרית או מסדיקה והתקלפות של הגלאס. בנוסף לכך שהחומר עצמו בעל צפיפות גבוהה, דומה יותר לגושי ה-PU המסורתיים, דחיסות זו מצביעה גם שיש לו אטימות מרבית למים. במקרה של פיצוץ, צריך כמובן לתקן, אבל אין צורך לדאוג מבעיית משקל או שלוליות בבית על הרצפה. הגושים עצמם לבנים והם נועדו להישאר כך, ולא נוטים להצהיב בשמש במהרה.
לסיכום, עמידות היא דבר חשוב, בעולם בו הטכנולוגיה של הגלישה משתפרת והביצועיים רק נהיים רדיקלים יותר וכוחניים , גלשן טוב אינו אמור רק לתפקד טוב, אלא גם להחזיק זמן רב. כשיש עמידות שלא באה על חשבון אלמנטים אחרים, ככה ההשקעה משתלמת יותר.
ציפה – כשמדברים על קצפים, לרוב נכנסת המחלוקת הקדומה, מה עדיף? PU או EPS.
יש כאלו שמעדיפים את ה-EPS על תוספת הציפה שהוא נותן, ובארץ כמו שלנו כשהגל מרגיש כמו להחליק במורד גבעת מרשמלו לפעמים, ה – EPS נותן לנו את הציפה והמהירות שאנו צריכים, בנוסף לגורם המשקל שמאפשר לגלשן לשקול כמו נוצה, תוך כדי שמירה על עמידות גבוה. ויש את אלו שמעדיפים את גושי ה – PU הקלאסי, שיושבים טיפה יותר נמוך בקו המים, מאפשרים לנו לקבור את הריילים של הגלשן בביצועים שלנו ומגיעים עם גמישות ייחודית שנותנת הרגשה של חיבור לגל.
אז איפה יושב ה-Varial על הסקאלה? לפי דוק, איפשהו שם באמצע. הגלשן מאפשר ציפה יותר גבוהה מגלשני PU אך נשאר נמוך בקו המים יותר מגלשני EPS, מה שמאפשר לחתירה יותר מהירה, כניסה קלה יותר לגל, מהירות בגלישה מבלי לקצץ בתגובתיות של הגלשן לגולש, או בחיבור של הגלשן למים. Varial Foam נועד לגשר בין היתרונות של החומרים השונים ולתת מענה למה שאולי יכול להיות אחד השינויים הגדולים במהפכת החומרים שמתרחשת בעולם הגלישה.
בסופו של דבר, רובנו אמרנו בנקודה אחת או אחרת "שיו איזה גלשן חללית" , ועכשיו זה תקף, תרתי משמע. גלשן עם Feel , ציפה ועמידות.
שמות גדולים של גולשים בתעשייה מתנסים על ה- Varial Foam כגון איטלו פריירה ושיין דוריאן, ושייפרים מהחברות הגדולות בעולם מתחילים לאמץ את הטכנולוגיה, הפידבקים שחוזרים ממשיכים להשתפר.
