עשיתי כמה לילות במנילה. העיר עצמה מגניבה לגמרי, האוכל מעולה, שילוב של אוכל אסיאתי וספרדי, האנשים פשוט חביבים, כולם דוברי אנגלית טובה, ויעשו הכול כדי לעזור. מצבי הכספי לא היה מזהיר במיוחד, ותכננתי על טיול גלישה ארוך, לכן חסכתי כמה שיכולתי.
ממנילה, קניתי כרטיס למעבורת לעיר סבו Cebu]], השנייה בגודלה בפיליפינים. כול התנועה בין האיים היא עם מעבורות גדולות בין הערים המרכזיות, אחר כך בסירות קצת יותר קטנות ולבסוף עם סירות הדייגים בין האיים הקטנים ולספוטים עצמם. כמובן שמי שממהר או במצב כספי יותר טוב ממני יכול לקחת טיסות פנימיות בין האיים.
המעבורת לקחה לי יומיים, היא הייתה עצומה. שני מפלסים של מיליוני מיטות, האוכל היה כלול בכרטיס והוא היה בסדר גמור, היה חם מאוד ומאחר שקניתי את הכרטיס למחלקה הזולה ביותר, התבשלתי עם כולם. מהר מאוד הבנתי שאפשרי לעבור למחלקה הראשונה עם המיזוג, בגלל שהייתי לבנבן אף אחד בכלל לא חשד בי.
בעיר סבו ביליתי את לילה באכסניה , ולמחרת בבוקר לקחתי מעבורת נוספת לאי סיריאגו, שלקחה עוד לילה.
חשוב להבין, שבגלל שיש כול כך הרבה איים אין שם לכול אי. האי סיריאגו הוא למעשה קבוצה של 11 איים, חלקם גדולים, וחלקם נקודות שבירה בלבד. האיים הקטנים נמצאים בתנועה כול הזמן, וחלקם נעלמים. כך שעד שאחזור לשם לעונה הבאה, סביר להניח שלא אגלוש באותם המקומות…
אי הגלישה המרכזי שבו יש את אתר הענן התשיעי, הוא מה שעניין אותי בתור התחלה.
ממנילה עד שהכנסתי את הגלשן שלי למים לא פגשתי אף גולש שיכולתי לקבל ממנו מידע על גלים ומצב הגלישה שם. אפילו לא ממש הצלחתי לברר אם יש גולשים על אחד האיים, הדבר היחידי שידעתי הוא שאני בשיא העונה- אוקטובר ינואר, למרות שכול השנה אפשר למצוא רמה גבוהה של גלים!!! .
הגעתי לעיר סיריאגו, עיירה נחמדה מאוד. יש אפילו סופרמרקט, ושדה תעופה קטן. ממנה ממשיכים אל האי הקטן יותר, שגם הוא נקרא סיריאגו שכבר נמצא באוקיינוס השקט, שאותו לא ראיתי עד עכשיו. מסיריאגו המשכתי על סוג של סירת נוסעים קטנה, ירד קצת גשם מה שיכול לקרות ללא כול התראה, הגלשנים שלי היו על גג הסירה אבל זה לא יצר בעיה.
הגעתי לאי לאחר 4 ימים בדרכים, למען האמת זה לא היה נורא בכלל, נהנתי מהנסיעה, ויצא לי לדבר עם הרבה אנשים, והצלחתי להיכנס מעט לראש הפיליפיני.
המשכתי באחד הגיפנים שהסכים לרדת למחיר שיכולתי לעמוד בו. הנסיעה היתה הפעם הראשונה שחוויתי את הנוף הפיליפיני, טבע פראי, טרסות אורז מהיפות בעולם, פירות טרופיים משובחים כמו אננס, מנגוסטין, מנגו, גויאבנו (בן דוד של האנונה) ומעל לכל אנשים חברותיים.
הגעתי לאתר !!!
ישר ניגשו עלי כמה אנשים והציעו לי ללון אצלם בבית, או בגסט האוס שלהם או בבתים פרטים, המחירים באמת זולים, ואין כמעט צורך להתמקח. המקום כול כך יפה ועוצר נשימה,לא ידעתי כמה זמן אני הולך לבלות בו, אבל ידעתי שהולך להיות טוב, ואחרי חודשיים גלישה בסרילנקה, ששם לצערי יצא לגולש הישראלי שם רע מאוד, קיוויתי למקום שקט כמה שיותר, בסופו של דבר קיבלתי הרבה יותר ממה שרציתי.
על השער היה כתוב גלישה 101. מקום של עוד בחור אוסטרלי, שהיה בדרכו למים בדיוק איך שנכנסנו. הוא ראה בעיניים שלי את ההתלהבות להיכנס כבר. הייתי עייף ורעב, אבל כשאמר לי שהוא הולך עכשיו "לענן", ושאל אם ארצה להצטרף, ואחרי זה נוכל לדבר על חדר. תוך חמש דקות הייתי כבר על בגד ים, את כול הציוד שלי פשוט השארתי זרוק על הדשא, לא היה לי אכפת. שתי האחיות שהיו תאומות, פשוט מהממות, הן במקור מדרום אפריקה, אחת גרה באוסטרליה, אז הם החליטו להיפגש לטיול גלישה בפיליפינים. הן לא רצו להצטרף, הם אמרו שהים חזק מידי להן "בענן", והם הולכות לסטימפי. עוד ספוט מעולה.
לצערי אחרי שעזבו חוץ מהבעלים של 101 לקח עוד חודש עד שהגיעו גולשיים אחרים, ומצאתי את עצמי גולש בגלים מדהימים לגמרי לבד, לא שזה היה צעד חכם במיוחד, אבל לקום בבוקר ולא ללכת פשוט לא בא בחשבון. אחרי שבוע עזבתי את ה101 והלכתי לגור אצל משפחה מקומית לא רחוק משם, הם לא ביקשו כסף, אבל כול יומים הייתי לוקח אופנוע ונוסע להביא אורז ודגים מעושנים מהכפר הראשי בשביל המשפחה.
כול בוקר הייתי פשוט קופץ למים, ובעל הביקתה שגם היתה לו סירה היה לוקח אותי לאן שרק רציתי.
מכול הספוטים חוץ "מהענן" לא ניתן להגיע, אלה בסירה, בדרך כלל הוא היה משאיר אותי שם, וחוזר לאחר שלוש שעות, או שהיה מחליט להישאר ולדוג.
ישנם כול כך הרבה אתרי גלישה באותו אזור שאם אני אתחיל לספר לכם, לא היה לזה סוף, ישנה מפה גדולה ב101, של כול הספוטים על האי וניתן להתייעץ איתם בשמחה, הם שם כול השנה.
תמיד אפשר להשכיר סירה עם דייג מקומי, תפליגו כמה שעות לאיזה צוק באמצע הים, ותיגלשו לגמרי לבד !!!.
בספו של דבר נאלצתי לעזוב את הפיליפינים בגלל מונסון שהתחיל.
אחרי שלושה ימים שהייתי סגור עם כול המשפחה, החזירים, הכלבים והתרנגולות, כשהרוח מיללת בחוץ, ואי אפשר לישון בגלל כמות הקוקוסים שנופלים בלילה. החלטתי לעזוב.
קצת נתונים.
1. בטיסות מבנגקוק או מהונג קונג. זמן טיסה בערך 2 – 3 שעות.
2. ישראלים אינם צריכים ויזה לפיליפינים. הגעה הנוחה ביותר היא חברות טיולים החלו לחדש בעת האחרונה נסיעות לפיליפינים. בעיקר בשילוב עם יעדים אחרים כמו הונג קונג או בטיול הארוך במזרח.
3. המדינה מורכבת מ 7800 איים עם קו חוף של 58,390 ק"מ . 60% מהם אינם מיושבים.
4. השפה העיקרית היא טאגאלו. אנגלית מאוד נפוצה ולכן קל להסתדר בכל מקום. לא מעט פיליפינים מדברים גם ספרדית.
5. האוכלוסיה של המדינה מתקרבת ל – 90 מיליון. 95% מתושביה הם קתולים. (זה אומר שלא מתגרשים. אבל המון נשים חיות פרודות עם ילדים מבעל אחד או יותר)
6. המטבע הפיליפיני הוא פסו שערכו בערך 50 פסו לדולר אחד. חישוב יותר פשוט הוא 10 פסו בערך שקל אחד. השטרות נוחים מאוד לזיהוי וממילא מטבעות נותנים לקבצנים.
7. נסיעה בג'יפני עולה 7.5 פסו לארבעה קילומטרים ראשונים לאחר מכן זה עוד פסו לקילומטר. לרוב בתוך העיר לא תעברו את התשלום הראשוני, אבל בכפרים ובאיים, זה תלוי בנהג.
8. מאנילה מפוצצת במרכזי קניות מודרניים. שניים מבין הבולטים הם גרין היל ומגה-מול. בחנויות יוקרה מחירים כמו בארץ אבל לעומת זאת חיקויים ותוצרת מקומית או סינית הם יותר זולים אפילו מתאילנד.
9. אוקטובר ינואר הם חודשיי הגלישה. ביום הטמפרטורות סביב 20 – 26 מעלות, בלילה יורדת מעט, ואפילו קריר. החל מאפריל הטמפרטורה עולה מעל 30 מעלות וביוני מתחילה עונת המונסונים. לא אחת מכים באי טייפונים קשים.
10.רוב איי הפיליפינים בטוחים. מוקד בעייתי הוא דרום האי מינדנאו שם עדיין פועלים ארגונים מוסלמיים קיצוניים כמו אבו-סאיאף. מאנילה בטוחה להסתובב גם ביום וגם בלילה. באזורי שווקים עמוסים כדאי כמובן להיזהר. יש להימנע מהצעות ידידותיות להזמין אתכם למשקה במיוחד באזור חיי הלילה של מאלאטה, במאנילה. אבל כעיקרון פיליפינים ידידותיים, מסבירי פנים.
11.סאן מיגל היא הבירה הפופולארית ביותר, יש סוגים שונים מקלה יותר ועד חזקה. מחיר בירה אפילו בבר ברחוב במאנילה מגוחך בין 29 ל – 35 פסו. כלומר שלושה – שלושה וחצי שקלים.
12.בפיליפינים יש תעשיית קולנוע אדירה הנקראת פינו-ווד, שמייצרת כמעט 200 סרטים בשנה בתקציב של כלום. אתם תראו את הפוסטרים הגדולים בכל מקום. סרטי אופרת סבון על נוכלים, גיבורים ונערות במצוקה שהופכות לדוגמניות.
13.לינה עולה בסביבות 70-150 פזוס ללילה בגסט האוסים, אבל תמיד ניתן להסתדר בדרכים אחרות. האוכל אינו יקר, אפשר לאכול ארוחות מעולות בגסט האוסים, בערך 100 פזוס לפסטה טובה, או אורז מוקפץ, ניתן להשיג גם את כול המנצייז הרגיל.
14.ישנם הרבה גולשים מקומים, והם גולשים ברמה גבוהה מאוד, הם יכבדו אתכם כול עוד תכבדו אותם…
15. ציוד כדאי להביא כמה שיותר, למרות שניתן לקנות במחירים מופרזים. לי נשברו שני גלשנים שם.
16. ישנם הרבה מאוד דגים וקיפודי ים רעילים על הריפים, כך שתמיד ללכת עם סנדלים לפחות עד הסירה. להביא ציוד עזרה ראשונה והרבה יוד.
המון אהבה
קאי צור
