הסיפור של דודו ביטון, גולש בארוגם ביי 7 שנים.
יגאל צור
דודו ביטון, בעל חנות וביה"ס גלישה "אפאנדרודינג" מהרצליה, גולש ותיק, מדי שנה נוסע לגלוש בסרילנקה בחוף ארוגם ביי מספר מה אירע:
ארוגם ביי, מקום מדהים, שנמצא בצד הצפוני של האי. יושבים שם טמילים וסינהלאזים מוסלמים. כמו כל מקום טרופי, כפר דייגים יפה, מקום של שלוה. קמים בבוקר, הולכים לגלוש, נחים, אוכלים צהריים, שותים שייקים ומיץ אננס, הולכים לנוח, קמים וגולשים עוד פעם. עונת הגלישה הטובה היא מאמצע מאי עד תחילת אוקטובר.
יש לי משפחה קבועה שאני נוסע אליה מדי שנה. אני לוקח חדר בגסט האוז חם וידידותי ומרגיש בבית. ממש כמו משפחה. אנשים שאני עוזר להם ויש הרבה כבוד והערכה. אפילו אחרי כל הבלגן שעברתי והיה לא נעים אני עדיין אחזור לשם.
בבוקר יום ראשון בלילה מוסלמים, כנראה בעייתים, נכנסו לגנוב עצים יקרים מתוך היער מתוך כוונה למכור אותם. הצבא שנמצא בכל מקום באזור היגיע, הייתה הסתבכות עם הצבא הם ניסו להתנגד ובסוף הכוחות המיוחדים הרגו 12 מוסלמים. התעוררנו בבוקר יום שני שמענו את מה שאירע ומה שהיה ברור שמיד נהייתה אווירה אחרת. הרגשנו שמשהו לא טוב הולך לקרות. שאלתי את החבר שלי, בעל הגסטהאוז, מה קורה פה והוא כל פעם אמר אין בעייה. אבל המציאות היתה אחרת. ראיתי על הפנים של האנשים שהם מודאגים ממה שהולך להיות. היינו עשרה ישראלים בתוך הגסט האוז והחלטנו להשאר באותו בוקר ולא לצאת.
לקראת צהריים היגיעה תהלוכת אבל של 300- 400 מוסלמים, חובשי בנדנות לבנות, חלקם נושאים נשק, שהלכה להוציא את הגופות. הרגשנו שהם מחפשים סיבה כדי להוציא עלינו את הכעס והתחלנו לחשוש שהם יפגעו בנו. הם הגיעו עד לגסט האוז וחיכו. היה לנו ברור שהם חושבים אם לתקוף את הגסט האוז. ראינו את הרוע של המוסלמים בעיניים וראינו שהולך להיות סיפור לא נעים.
באותו לילה לא ישנו. היינו עשרה ישראלים ועוד עשרה מקומיים רובם בני המשפחה. הגסט האוז נמצא על הכביש הראשי שנמצא בעצם בלב אזור מוסלמי של ארוגם ביי. המשפחה אמרה לנו לא לצאת. התבצרנו בתוך הבית ובני המשפחה שמרו עלינו בצורה מדהימה.
למחרת היגיע כוח צבאי שלמעשה בא לשמור עלינו, וכנראה ידעו מה המוסלמים מתכננים לעשות. עמדו בחוץ חיילים חמושים מחסניות בפנים ואצבע על ההדק. בסוף ראינו שאנחנו חייבים לצאת. ביום שלישי ב – 1230 העמסנו מהר את כל הציוד על מיניוואן אחד שלמרות שמתאים לשבעה נכנסנו בו עשרה חבר'ה עם כל הגלשנים והציוד ועפנו משם.
לפני שעזבנו הלכתי לכפר לראות אם יש עוד ישראלים או (ככל הנראה אלו שנחטפו ושוחררו לאחר מכן) או מערביים אחרים. הכפר עצמו כמעט התרוקן אבל כרגיל נשארו ישראלים שמשכו בכתפיים והתרחשות לא עניינה אותם. אמרתי לכולם תראו זה לא נראה טוב, אתם חייבים לצאת מכאן כמה שיותר מהר. אין לי מושג מה קרה איתם. אנחנו פשוט הסתלקנו הכי מהר שיכולנו לקולומבו .
|