באלי – אינדונזיה – הטיול הבא – אפריל 2013 לכתבה הקודמת של דרור מנגל –לחצו כאן שנה אזרחית טובה לכולם, אני יושב כותב שורות אלה, כאשר בחוץ אפור ,הרוח משתוללת , טיפות המים הכבדות מרוות את האדמה ואני מרגיש שאני בעמדת המתנה. חורף בישראל. מרחק אלפי קילומטר מפה, קולות רחוקים , תמהיל של טבע , אוכל פשוט בסיסי וטעים, מוסיקה , אווירת גלישה ושוב עולים באפי ריחות דרום מזרח אסיה, קולות השפה האינדונזית הפרימיטיבית מהדהדים באוזניי ומראות הגלים העוצמתיים והצינוריים נישאים על גלי תודעתי. מתחילת שנות ה-2000 אני טס לאי באלי, לעיתים לבד, לעיתים מצטרפים אליי ישראלים , בכל פורמט שהוא ובכל קונספט השהייה והטיול לשם מחזירים אותי לארץ אדם אחר משיצאתי מישראל.
יגידו האנשים, “כל טיול מחוץ לגבולות הארץ מחזיר את האדם אחר ועם אנרגיות גבוהות וחיוביות”, אך היות ואני טס גם לאירופה וגם לארה”ב לפעמים, אני מוכרח לומר שההרגשה בחזרה משם היא שונה לחלוטין. מעבר לעובדה שמדובר בטיול גלישה לאי ששטחו רבע מגודלה של מדינת ישראל, אי שמספר הספוטים שבו עצום, תושביו מונים כ-3,000,000 הינדים, והלך הרוח והאווירה בו הם מהנעימים שקיימים על כדור הארץ, יש באי הזה קסם ומסתורין בלתי רגילים, ואת המכלול והקומבינציה הזו לא תמצא בשום מקום. האינדונזים, שלעיתים הישראלים שטסים לשם חושבים כי הם לא מפותחים דיו, או קצת איטיים בחשיבתם הם אנשים שיודעים בדיוק מה הם רוצים ולא יסטו מקו המחשבה שלהם.
האם סוד הקסם טמון בארץ עצמה?
ואולי זו כל הקומבינציה , שגורמת לאנשים להתמכר למקום, וגורמת לאלפים מן המערב להפוך את האי באלי למקום מושבם….. בשנת 1971 הגיע לבאלי אוסטרלי בשם steve cooneys , מהמידע המצוי הוא היה כנראה האדם הלבן ראשון שגלש על גלים בחוף אולואטו בבאלי, האיש לבטח לא תיאר לעצמו שהגילוי שלו ישנה את פני הגלישה באי ויזרז באופן כל כך דרמטי את קצב הגעתם של גולשים, לבנים, מערביים לאי הכל כך עתיק והמיוחד הזה. בסרט שצילם והפיק, ulu 32, סרט שרכשתי ושמהווה מעין תזכורת עבורי בכל פעם שאני חוזר לארץ לזמן ממושך ומתחיל להתגעגע לבאלי, ישנם צילומים מ-35 השנים האחרונות, מבאלי ובכלל מכל הארכיפלג העצום הזה, המונה למעלה מ-19,000 איים, צילומים מרהיבים, התפתחות הגלישה והציוד, ג’ונגלים ואיים בסטייל של האי שבו גלשו הגיבורים בסרט “אפוקליפסה עכשיו” למי שזוכר, סירות דייגים קטנות, נקיקים המובילים לחופים סודיים, ואין סוף של שבירות ימניות ושמאליות שכף רגלו של האדם לא דרכה שם, ובאחד המונולוגים הוא אומר משפט שחקוק באזני מזה שנים האומר: ” גם אם תחיה 120 שנה , ובכל יום תגלוש במקום אחר באינדונזיה, לא תגיע אפילו לרבע ממה שלמדינה הזו יש להציע….” משפט שמסביר כל כך הרבה על המקום ועל כמות ה-breaks הרבה שיש במדינה הזו.
מהמעט הידוע והמצוי בידיי , ומשיחות רבות הן עם ישראלים שעושים עסקים באינדונזיה, והן עם אינדונזים בעלי תפקידים, יש יחסים דיפלומטיים, אך אלה יחסים ששני הצדדים מעדיפים לשמור אותם בצנע, ולא להגיד בריש גלי שהם מתקיימים. אנו מסייעים לאינדונזים בנושאי מים, השקיה, מחשוב , ביטוח טכנולוגיה ועוד דברים שיפה השתיקה להם, הם מצידם יותר מתמקדים בסחר מולנו ובתיירות. מדובר במדינה בת 300 מיליון תושבים , ולכן סביר והגיוני שלישראל יהיה הרבה יותר מה להציע לאור כל ההגבלות והמצב העדין.
מה גם שישראל הרבה יותר מלומדת ומתקדמת ברמה הטכנולוגית. יחד עם זאת במדינה עם כל כך הרבה אנשים דרישות השוק המקומי הן עצומות. ענף הגלישה התפתח בשנים האחרונות באינדונזיה, בפרט הוא התפתח באי באלי שם האווירה והתנאים היו קרקע נוחה ופורייה, שכן ההינדים-הבאלינזים, (בין המעטים ששמרו על הצביון הדתי העתיק ששלט באינדונזיה טרם הגעת האיסלאם ,יש הגורסים המאה השמינית, ויש כאלה שיגידו שבשנת 1416) הם אנשים מסבירי פנים שמחבקים את המערב והמערב מחבק ומוקיר אותם בחזרה.
אני מרגיש כאדם שקיבל מתנה גדולה וכאחד שכזה, ואני בבסיסי אדם שאוהב לגלוש עם אנשים נוספים במים,משאלתי היא שישראלים יבקרו באי הזה. בטיוליי לאינדונזיה אני שוכר רכב ונמצא כל הזמן בתנועה. בחרתי שלא להיות עצלן ולהתיישב בספוט אחד ולגלוש בו כל הזמן, זה נראה לי פחות נכון, פחות מסקרן, הרוחות וכיוון הסוול הם אלמנט שמשתנה כל הזמן באי. יש משהו אחר, מעין גיוון בכיוון השבירות כאשר אתה גולש כל פעם בחוף אחר, מה גם שלעיתים בא לי ביץ’ ברייק ולעיתים בא לי ריף שטוח, לעיתים ריף חד, זה משול לרצון הטבעי שלי לאכול חומוס בישראל, אבל זה עניין של מצב רוח ומה בא לי באותו יום…. לעיתים חומוס אשכרה, לעיתים חומוס אסלי, לעיתים חומוס אסף, ולעיתים לנסוע לאבו חאסן ביפו, תלוי ביום ובמצב רוח, רק שבעניין גלים, זה עניין שאינו תלוי רק בי ובבחירתי, זה תלוי רבות איפה הגלים עובדים ומתי.
זוהי סקירה ראשונה בסדרה של מספר כתבות שבהן אחשוף עוד ועוד טפחים וצדדים מהאי שבו אני מסתובב מזה עשור. אשתדל בכל פעם לגלות לכם דברים חדשים, חופים מעניינים, סיפורים אמיתיים , ומקצת אגדות על המקום, אספר לכם על ההפתעות הרבות שהאי הזה מספק, ואנסה לקרבכם, גם אם לא פיזית, ורק ברמת הדימויים והדמיון ככל שניתן להלך הרוח והאווירה הכל כך ייחודית של האי באלי, המכונה בעולם גם כאי האלים. סוף דבר: רבים הם החופים ואתרי הגלישה באי הזה , בכדי להבין יותר צריך להיות ולראות. האי הזה הוא כה משופע ומגוון שבכל שנה מגלים בו ספוט חדש, שהיה נסתר מהעין עד כה, ****הזמנה לכל הקוראים: הטיול הבא ייצא ב-07/04/2013 והחזרה ב-22/04/2013 בעוד 4 חודשים מהיום סה”כ 16 ימים-ניתן גם לקצר. (קיים סיכוי שהטיול יהיה ל-23 ימים, אך זו אופציה שתקרה רק אם האינדונזים ייתנו ויזה ל-20 ימים) אנו כרגע 4 גולשים. התהליך, בשל נושא הזמנת הויזות מצריך זמן והינו יסודי ומתוכנן. אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי. מנסיון:
או לשלוח מייל ל:drormangel@hotmail.com הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין בכל ההתפתחויות http://www.facebook.com/group.php?gid=49282111055 הסרטון הבא ממחיש בצורה ויזואלית את מה שאי אפשר לבטא במילים. הגלישה, הצבעים, המוסיקה, האווירה , תיהנו : |
|
|