חוויתי מחוף פרישמן בשנת 1960
טופסי,אבי הגלישה,אמר פעם ש: "אלה שלא מכבדים את ההיסטוריה,העתיד לא מכבד אותם".
פורום "אינטר-סרף" הוא לא מקום לסיפורים על היסטוריה ובעיקר שלא מזמן הועלה לאקרנים סרט על תולדות הגלישה,שלטעמי פספס כ-15 שנה.
תחשבו על מבריקס-15 שנה גולש בחור לבד בגלים מדהימים ועד שלא גילו את החוף גולשים חדשים, חוף זה כאילו לא היה קיים.
השנים 1960,חוף תל אביב,4 תחנות הצלה וחסקות מצופות ברזנט,פוליאסטר?מי שמע על חומר כזה?
כמה גלשנים שדוריאן פסקוביץ' שלח לארץ וזהו. 
המזחים בתל אביב עדיין לא הוקמו וסכר אסואן צבע את הים בצבע חום כהה.
בחודשי יולי-אוגוסט כאשר הנילוס גאה ונשפך לים אפשר היה לראות באופק סחופת נהר,גזעים,ואיים של פפירוס צפים עם הזרם.
בחורף כל סערה הייתה מפרקת,שוברת ומציפה חלקים גדולים מהטיילת ולעיתים קרשים,כיסאות נוח וחול ים היו חוסמים את רחוב הירקון.
אין חולק שדוריאן וטופסי בנו את ענף הגלישה,וחוף פרישמן היה מרכז העשייה.
שם,בחוף היינו עומדים על הטיילת או בתחנת ההצלה אצל שאול זינר ומשקיפים על הגלים שהגיעו שורות שורות מהאופק,שובר ראשון בין מטר לשתיים,גל חזק שנשבר בחוזקה ואותו היה אפשר לעבור רק לאחר תצפיות ממושכות מהחוף ונסיונות רבים.מאחר שגלשנים בתקופה ההיא היו ענקיים וללא ליש בריחת הגלשן הייתה מצריכה שחייה לחוף ושלאחריה עוד חצי שעה, בערך, של נסיונות ובסוף..עוברים.
ממשיכים בחתירה לעבר השובר השני כ100-70 מטר וכל זה בעזרת זרמים,כושר וחתירה מהירה לעבר השובר השני,שם מתמקמים,מול מלון דן חבורה של שמונה ,עשרה גולשים משוגעים: שאול, "מוסה","קסחה",ניר,אריה ואני. לפעמיים דוריאן וכמובן טופסי וחסקה או שתיים.שהרי חסקה הייתה ה-מלכה.
כך היינו יושבים במים הכחולים ותופסים כל היום גלים בין 2-4 מטר גובה,הררי מים כחולים שנשברים שהקצף שלהם נשפך כמו שקי קמח.מראה מדהים!
שלושה ארבעה גולשים על גל וצעקות רק שלהנאה,מדי פעם נשמע רעם של קצף מתגלגל ואז גם האמיצים שבניינו היו מבינים שנשבר גל בעומק ,בשובר השלישי, ושחלק מאיתנו יאלץ לשחות לחוף בעקבות הגלשן שנחטף מהקצף.
לחבורה שהתגודדה בפרישמן הייתה היררכיה ברורה,המצילים היו האדונים ואנחנו הצעירים-עבדים,כל 10 דקות לנגיעה בחסקה או גלשן גרר עבדות של סחיבת חסקות ונקיונות במחסן-יום עבודה,אבל אהבנו את זה!.
עם הזמן טופסי התחיל לבנות גלשנים,סנדוויץ' כזה של פוליוריטאן ועליו יציקת פיברגלאס.עגלה רצינית.משקל בין 15-20 קילו שותה מים כמו גמל עם פקק ניקוז.מקומות בילוי לא היו ואת הזמן היינו מבלים בתחנת ההצלה או בלעיסת וופלים והתכרבלות בחול הים,כסף כמובן לא היה ואת הגלשן הראשון רכשנו בעבודה מפרכת של סחיבת כיסאות נוח בחוף.
כשלא היה גלשן היינו גולשים על קרש גיהוץ או לפעמים על הגלשן של ניר שהיה מין בוגי גדול מפיברגלאס שתי חרבות וניר היחיד שהצליח לגלוש עליו בעמידה.
לא היה אז "אוף דה ליפ" ולא "אריי-אל".רק הליכה לחרתום "הנג 5" או "הנג 10".זה מה שידעו ושראינו בחוברת הסרפר החודשית של דני שהגיעה פעם בחודשיים לארץ.
ככה גלשנו כ15 שנה.הים נחסם בבולדרים ומזחים שיצרו מחסום בפני הגלים, הטיילת הישנה נהרסה ובמקומה נבנתה חדשה ונוצצת, סכר אסואן הוקם והגאות מנהר הנילוס שצבעה בחום את הים פסקה ואיתה הפסיקו להגיע לים התיכון חומרי מזון חיוניים לדגים, הזרמים והגלים נחלשו.
נגמר עידן גולשי שובר שני ושלישי הגלשנים הגדולים הוחלפו לגלשני "אינטר סרף" ו"מוסה" ואת חליפות הגלישה שיצרנו בעצמנו מפנימיות של משאית החליפו חליפות גלישה דור שלישי מודבקות.
התחלף הדור ואיתו הגיעו גולשים צעירים ונמרצים שרובם לא מכירים את הכייף של הגלישה בשובר השני.נסיעות גלישה לחו"ל הפכו לשגרה ויש גולשים משלנו בהוואי ובפייפ לאיין "סחתיין"!
סלומה.
תמונות נלקחו מאתר טופסי : www.topsea.co.il
