דוריאן פסקוביץ, האיש והאגדה !!!
"לגלוש זה לנוע על אנרגיה טהורה של הטבע, כשאני מדוכא מטרדות היומיום יש רק דבר אחד שיכול להציל אותי וזה לרדת לחוף עם הגלשן.
גלישה היא מסתורית וקדושה, כיף ומקור לחוכמה, לכושר ולבריאות, כשאתה מתאהב בים, הוא הופך מקור לחוכמת החיים שלך.
אבל כדי להצליח ללמוד ממנו צריך להיות צנוע, לקבל את העובדה שיש משהו גדול ממך ושאתה מנצל רק אחוז קטנטן ממנו.
כל גל יכול ללמד אותך משהו, לא רק גלים בגובה שישה מטר. אם אתה רוצה לספוג את החוכמה שיש בגל – צא וגלוש עליו.
אם תצליח לרדת ממנו ולצאת מזה בחיים, הוא כבר ילמד אותך כל מה שהוא יודע. כמו אלוהים, גם הים שונא פחדנים" דוריאן פסקוביץ.
באתי לישראל כדי לחפש כלה יהודייה ומצאתי את הייעוד שלי. הגעתי לראשונה לארץ ב־1956, אחרי שהנישואים הראשונים שלי הסתיימו בפיצוץ.
מיד כשנחתתי אמרו לי שתכף מתחילה מלחמה, אז הלכתי לקצין העיר וביקשתי להיות צנחן, אבל כולם שם צחקו עלי ואמרו שאני זקן מדי.
כדי להירגע ירדתי עם הגלשן שלי לחוף פרישמן, כשיצאתי מהמים הפכתי להיות הבנאדם הכי מפורסם בחוף.
המצילים נאספו סביבי והתחילו לשאול בהתלהבות מה זה החסקה הזאת. באותו הרגע הם התאהבו בגלשן, ואני גיליתי את הייעוד שלי: להביא את הגלישה לעם היהודי בישראל.
בסך הכל שלחתי לארץ שישה גלשנים, ואת כולם נתתי לטופסי קנצופולסקי, המציל מחוף פרישמן שהפך לאבי הגלישה בישראל ואם הוא האבא, אז אני הסנדק.
אני מניח תפילין כל בוקר, וכנראה שכשאפסיק עם זה, אמות, ההורים שלי לא גידלו אותי כיהודי, אבל תמיד ידעתי שזה מה שאני. הבנים שלי יעברו ברית מילה ובר מצווה.
אין ספק, נחמד לראות את התמונה שלך בעיתון. מחמיא לי כשבאים לראיין אותי ולשאול שאלות, אבל מה שבאמת חשוב לי זה המשימה שלי.
הרי גם כשהבאתי את הגלשן הראשון לארץ זה היה בשביל עצמי, לא בשביל להיות "הסנדק של הגלישה בישראל". מי בכלל חשב אז כל כך רחוק?
אני אוכל בריא, פעילות גופנית, מנוחה, עיסוק בדברים שעושים לך טוב וגישה נפשית חיובית, כשכל הדברים הבסיסיים האלה מתקיימים ביחד, הם שווים בריאות.
במקום לשלוח את הילדים שלי לבית ספר, לימדתי אותם לגלוש. יום אחד שאלתי את ג'ושוע, הבן שלי, מאיפה הוא יודע לכתוב.
הוא אמר לי שפעם שלחנו אותו לבית ספר לחודש ושם הוא למד. לא זוכר מתי זה היה, אבל אין לי ספק שהוא לא יודע כמה זה שבע כפול שתיים.
הגלישה היא בית בשבילנו כל המשפחה שלי מעורבת בעולם הגלישה ובסך הכל אפשר להגיד שיש בינינו מאות שנות ניסיון בתחום.
לא קשה להסתובב בעולם ולתת למזל להחליט בשבילך. זה אפילו יכול להיות קל אם אתה יכול להקדיש לזה מספיק כסף ואת כל החיים.
אבל כדי לעשות את זה עם תשעה ילדים אתה צריך את האישה הנכונה, המעשים האציליים שאשתי עשתה כדי לחיות עם השיגעונות שלי הם מופלאים.
אני לא מכיר הרבה נשים שהיו מוכנות לחיות שלוש שנים בתוך מכונית, עם תינוק בידיים, רק כדי שהבעל שלהן יוכל להשיג גלשנים ולשלוח אותם לבני העם שלו אי שם במדבר של המזרח התיכון.
בסרטון אנחנו רואים את הסיפור אחרי משפחת פסקוביץ.
סרטון מתוך אתר: YOUTUBE.
כתבה: 27.2.2011.